ניסיון של חברת הביטוח לאלץ את הלקוח לתקן את רכבו בחלקים משומשים

ניסיון של חברת הביטוח לאלץ את הלקוח לתקן את רכבו בחלקים משומשים

בבית משפט השלום בכפר סבא נדונה תביעתו של פלוני (התובע) נגד שומרה חב' לביטוח בע"מ (הנתבעת); שמות באי כוח הצדדים לא צוינו. פסק הדין (תאד"מ 39299-11-22) ניתן ביום 04 בספטמבר מפי הרשם הבכיר צוריאל לרנר.

ענייננו בתביעה כספית שהגיש התובע נגד הנתבעת, מבטחתו, על רקע נזקים שנגרמו לרכבו עקב תאונת דרכים. הנתבעת לא חלקה על אחריותה בשיפוי התובע בעבור הנזקים שנגרמו לו, אלא שהמחלוקת בעיקר נסבה סביב רכיבים מסוימים בחוות דעת שמאי התובע, שהפחיתה הנתבעת מהתשלום שהעבירה לתובע בהתאם לדוח השמאי. לטענת הנתבעת, הופחת סך של 4,202 שקל מאחר ושמאי התובע אישר להחליף שני חלקים ברכב שניזוקו בחלקים חדשים, בעוד שניתן היה להשיג חלקים זולים יותר. כמו כן, התשלומים ששולמו ע"י הנתבעת כללו את המע"מ, זאת על סמך אישור שהציג התובע לפיו התובע אינו מנכה מס תשומות עבור הרכב. אולם, לאחר הגשת כתב ההגנה, ולמרות שהנתבעת שילמה כבר לנתבע מע"מ, הנתבעת דרשה כי התובע יגלה בפניה מסמכים הנוגעים להנהלת החשבונות שלו. זאת מאחר, כפי העולה מבקשת הנתבעת, כי היא אינה מסתפקת באישור שהגיש התובע, החתום ע"י כלכלן, חשבונאי ויועץ מס מוסמך בהשכלתו. הנתבעת טענה כי היא מתנגדת להגשת מסמך לתיק שלא באמצעות עורכו, ועמדה על זכותה לחקור את התובע בעניין זה.

עוד טענה הנתבעת כי המוסך שאליו הגיע רכב התובע לטיפול, הוא למעשה הרוח החיה מאחוריה התביעה. הנתבעת טענה כי המוסך הוא זה שיזם את הגשת התביעה; כי המוסך הוא המצוות שמאים ספציפיים לניזוקים המגיעים לטיפולו, כמו גם עורכי דין ספציפיים; כי למוסך אינטרס בהגדלת הנזקים (כמו ע"י אישור חלפים חדשים כשאין לכך הצדקה); כי המוסך הוא מי שנשא בשכר השמאי ובאגרת התביעה, ומי שאליו הועברו כספי תגמולי הביטוח במלואם, באופן שהתובע אינו אלא מעין מריונטה או תובע-קש.

בית המשפט דן ופסק: ראשית, לעניין הטענות שהופנו כלפי המוסך, בית המשפט קבע כי התובע בחקירתו הנגדית אישר כי הוא לא שילם את האגרה; לא קיבל את תשלומי התגמולים שלא היו במחלוקת; וגם לא שילם מכיסו את דוח שכר טרחת השמאי; דבר המעורר תהיות שונות. בד בבד, בית המשפט קבע כי הוא לא ראה איזשהו צורך להכריע באשר לתקינות התנהלותו של המוסך (והגם שלא הונחה בפניו תשתית עובדתית שעליה ניתן להשתית הכרעה כלשהי בעניין), והדבר מן הסתם יבשיל בתיק אחר נוכח תיקים אחרים דומים הקבועים בפניו בחודשים הקרובים.

בעניין המחלוקת סביב החלפים החדשים שהוחלפו, בית המשפט קבע כי שמאי התובע ציין במפורש בחוות דעתו כי "במהלך תיקון הרכב הנ"ל נעשה ניסיון לאתר חלפים משומשים"; אלא שהשמאי לא נחקר, ולא הוגשה חוות דעת נגדית מטעם הנתבעת, וכל שצורף מטעמה הינו פלט המראה, לכאורה, זמינות של החלפים הרלוונטים אצל ספקי חלפים, כמשומשים. בית המשפט קבע כי אין כל מידע באשר למועד הבדיקה שנערכה, או בדיקה פיזית של מצב החלפים המשומשים, וכי המסמכים לבדם, כפי שהם, לא יכולים לגבור על הערת השמאי שלא נחקר, וחוות דעתו שציין בה כי לא הצליח בעצמו לאתר חלפים מתאימים לא הופרכה.

בעניין המחלוקת סביב המע"מ, בית המשפט קבע כי נוכח כך שלא הייתה פניה מצד הנתבעת לפני הגשת התביעה לאישור אחר לפיו התובע לא מנכה מס תשומות עבור הרכב, היא מושתקת מלהעלות טענות בעניין. למעלה מן הצורך, בית המשפט קבע כי אף כתב הגנה של הנתבעת לא מעלה טענה מפורשת בעניין המע"מ והנתבעת צמצמה את הפלוגתות בעיקר לעניין החלפים החדשים שהוחלפו. משכך, בית המשפט קבע כי סוגיית המע"מ הפכה לכזו שאינה עוד שנויה במחלוקת, ועל כן לא היתה חובה על התובע להוכיח את זכאותו לתשלום מע"מ, ובתוך כך הוא גם לא היה חייב להביא את יועץ המס לעדות, והוא לא היה חייב להביא אישור יותר "מהוקצע" מאשר זה שהוגש. בית המשפט הוסיף כי אילו רצתה הנתבעת לחלוק בדיעבד על עניין המע"מ, למרות שכבר שילמה אותו, מצופה היה ממנה כי היא הייתה מזמינה את יועץ המס לעדות, ושואלת אותו שאלות בעניין. אולם, שעה ששילמה הנתבעת את הסכום, אין על התובע כאמור נטל להוכיח רכיב זה שאינו שנוי במחלוקת.

סוף דבר: בית המשפט קבע כי התובע הוכיח את זכאותו לקבלת תגמולים בעבור שני החלקים החדשים שהותקנו ברכבו חלף החלפים שניזוקו, וחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 4,202 שקל, בצירוף הוצאות בסך של 400 דקל, ושכר טרחת עורך דין בסך של 2,200 שקל.

נכון למועד שורות אלה לא ידוע האם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.